יושב בסן פרנסיסקו על המים

מאז שחזרנו לבוסטון משהו מוזר מזמזם לי באוזן ולא ממש מרפה. אחרי שהוצאתי את הזבוב שהיה תקוע שם הבנתי שיש עוד סיפור אחד אחרון לספר על הטיול שלנו בארצות הברית וששכחנו לסיים. על כן, באיחור לא אלגנטי בכלל נביא לכם כאן את מעללינו בסן פרנסיסקו-

אחרי הביקור באקווריום של מונטריי (שמאז כבר זיהינו אותו בכמה סרטים) המשכנו בנסיעה והגענו לבית של יער ושמרית שגרים בסאניוול, פארבר של סן פרנסיסקו שממוקם בעמק הסיליקון.

ישר כשנכנסנו התחלנו בהתפעלות כללית מהבית, השכונה בנויה כולה מבתים בודדים שתוכננו כולם על ידי אותו אדריכל בערך בשנות השישים, אבל בגלל שעם השנים אנשים שינו את הבתים שלהם השכונה לא נראית כמו סביוני רמת – (השלם את החסר). הבית של יער ושמרית נשאר מאוד דומה למקור, הוא כולו צבוע לבן, עם תקרות עשויות מקורות עץ, לבנות שבהן יש חלונות שמכניסים הרבה אור, כל החזית האחורית של הבית שפונה לחצר הפנימית עשוייה מדלתות זכוכית. אבל האלמנט המגניב ביותר בבית לדעתי הוא המטבח או יותר נכון הכניסות למטבח- המטבח נמצא באמצע הבית ויש לו דלת יציאה לסלון ופתח יציאה לשאר הבית, דבר שאומר שהוא המקום האידאלי למשחק תופסת שלא נגמר לעולם.

אכלנו ארוחת ערב טעימה ששמרית הכינה לנו וסיפרנו חוויות מהטיול שלנו בארצות הברית והטיול שלהם בארץ. יער לא היה בבית כי הוא נשאר עוד כמה ימים בארץ והטיסה שלו הייתה אמורה לנחות למחרת.

ואכן ביום ראשון התעוררנו וישר יצאנו לחצר להתרשם מהגינה. בהמשך אכלנו ארוחת בוקר עם שמרית והחלטנו לנסוע לסן פרנסיסקו ולפגוש אותם בעיר אחרי ששמרית תאסוף את יער משדה התעופה. בסן פרנסיסקו התחלנו מהאזור הטרנדי של העיר, משהו שדומה קצת למתחם באזל או יהודה מכבי בתל אביב,. בגלל הסופשבוע כנראה כולם היו בחוץ, בבתי הקפה, או מטיילים עם הכלבים שלהם (הרבה כלבים יש בסן פרנסיסקו) . אחרי שהתרשמנו מהטרנדיות קפצנו לאזור היפני שנמצא שני מטר וחצי משם, הסיבה לא ממש ידועה אבל יש קהילה מאוד גדולה של יפנים בסן פרנסיסקו, ועל כן יש גם קניון עם חנויות יפניות כדוגמאת חנות כלים יפנים עם המון קעריות כל אחת עם דוגמא אחרת וכל אחת יותר יפה מהשניה, או חנות שלמה של קטורת יפנית (מסריחה הרבה פחות מהקטורת הסינית) ועוד מיני אלמנטים מפיצי ריח שבה אפילו המוכר היה לבוש בבגדים מסורתיים כולל כפכפי עץ וגרבי טאמי. ואכן השוס היה בחנות שמכרה מיני שטויות ובגדים יפנים (מיוצריים בסין כנראה) שבחוץ היה שלט מבדר:

ninja shoes- good for home use and construction sites

חוש הומור מוזר יש ליפנים, אמרו את זה קודם לפני.

שעת הצהרים התקרבה ואנחנו רצינו לאכול ארוחת צהרים, על כן התחלנו לחפש מסעדה. במסעדות יפניות נהוג להציג את האוכל בכניסה למסעדה, אבל אם אתה מערבי במקרה צריך מישהו יודע דבר שיגלה לך שהאוכל המוצג הוא בעצם הכל חיקוי מפלסטיק, החיקויים שלהם מדהימים ומגיעים לרמת הפרטים הקטנה ביותר, אין סימני יציקה או צביעה לא כל כך מושלמת וגם אלמנטים שחוזרים על עצמם (כמו קישוטי רצועות גזר או מלפפון על המנות) לא יראו לעולם אותו הדבר ממנה למנה. הדבר המוזר בכל העיניין הזה הוא שלמרות שאתה יודע שזה פלסטיק ולא אמיתי זה מגרה בכל זאת ומעורר את כל בלוטות הטעם הנכונות. התישבנו במסעדה והתחלנו לנסות להבין מה יש בכל מנה (בעיקר לאור המגבלות ההריוניות שלי) בסופו של דבר לקחתי מנה עסקית עם--- צלופח! מכוער אתה אחי הצלופח אבל טעים להפליא.

משם המשכנו לתצפית רוחנית במיוחד על גשר הזהב, לדברי יער ושמרית, זה המצב התמידי בסן פרנסיסקו, מעונן ונושבני, והתמונות שטופות השמש של גשר הזהב הן בעצם של ימים מאוד מיוחדים.

אחרי גשר הזהב המשכנו ל- de Young Center

מוזיאון ותיק שעבר שיפוץ מאסיבי לא מזמן על ידי הרצוג ודמרון (האלה מהאיצטדיון של ביג'ין) . היינו קצת עייפים בשביל סיור מוזיאוני (בכל זאת צלופח) ולכן רק עלינו לקומה האחרונה שיש בה תצפית מדהימה על כל אזור הפארק של גשר הזהב והשכונות שליד. היה כיף.

אוי, שכחתי, לפני המוזיאון וכחלק מהסיור היפני נכנסנו לגן התה היפני שקרוב למוזיאון, היה מאוד זני.

משם חזרנו לבית של יער ושמרית לארוחת ערב ומה שהתברר שתחילתה של התמכרות קלה – כל הפרקים של החלק הראשון של "עונת החתונות"

היום הבא היה יום שני ויער ושמרית הלכו לעבודה (גוגל, ועל כך בהמשך) , אנחנו החלטנו לחזור לסן פרנסיסקו ולהמשיך לטייל בעיר. התחלנו מהמוזיאון לאומנות מודרנית

SFMOMA

שנמצא בתוך בניין יפה של מריו בוטה , היו שם כמה עבודות מאוד מעניינות של אמנים מקליפורניה בכלל ומאזור סן פרנסיסקו בפרט אבל התערוכה הייתה אצורה בצורה קצת מוזרה, זה היה נדמה שרק האוצר\אוצרת הבינו על פי מה הם מסדרים את העבודות.

אחרי המוזיאון המשכנו להסתובב בדאון טאון של סן פרנסיסקו וראינו הרבה מאוד חשמליות בכל מיני צבעים וצורות, והתרגשנו מאוד לראות שקוראים להם "קרונות בוסטון" אנחנו לא ממש זוכרים שראינו כאלה בבוסטון, אבל לא נורא.

במהלך השיטוטים שלנו הגענו גם לצ'ינה טאון, שהיה מן הסתם מלא סינים ודברים שמיוצרים בסין, ושם הגענו למסקנה החד משמעית שסינים על פי רוב הם אנשים די מלחיצים.

אחרי ארוחת צהרים של פלאפל (!) במסעדה יוונית (היה לא רע) החלטנו לנסוע לכיוון הנמל במטרה לראות את כלבי הים המפורסמים משתזפים בשמש (שלא הייתה) על הרציפים. אבל למרות שחיפשנו די הרבה חוץ מאיש מוזר ששחה במים והרבה דוכנים שמוכרים תכשיטים אוריגינלייים לא הצלחנו למצוא כלבי ים.

על כן החלטנו לנסות את מזלנו בגזרת אחינו העליזים, בסן פרנסיסקו יש איזור\שכונה שנקראת קסטרו, על שם הרחוב הראשי בה, שממנה התחילה בשנות השבעים המאוחרות התנועה לשיוויון זכויות להומואים ולסביות ואותה הוביל הארוי מילק (ואת כל זה למדתי מהסרט "מילק" של שון פן). זה איזור די נחמד שגרים בו הרבה אמנים והומואים והרחובות מקושטים בדגלי גאווה לרוב. היה עליז.

משם המשכנו לגטו אחר, אזור ההיפים של סן פרנסיסקו, בחלק הזה של העיר כמה שנים מוקדם יותר חיו בקומונות כל "ילדי הפרחים" כולל ג'ניס ג'ופלין גריטפול דד וכו' דווקא הבית של גרייטפול דד עדין קיים ועומד ואפשר להכנס אליו ולעשות בו סיור אבל השעה כבר הייתה מאוחרת והוא היה סגור. לכן המשכנו להסתובב ברחוב בין חנויות יד שניה עם בגדים מהודו לחנויות למוצרי טבע שונים, כאשר לפתע הבחנו בחנות שחיכתה רק בשבילנו- חנות של קידרובוט! ומה בחנות? מבחר בלתי נגמר של בובות קטנות של דמויות מסדרות אנימציה , מטורפות . כל בובה מגיעה ארוזה בנפרד בתוך קופסא קטנה, ובגלל שיש כמה דמויות בכל סדרה של בובות, אתה לא ממש יודע איזו מהן תקבל, הפתעה. בערך כמו המדבקות של חבורת הזבל. יצאנו עמוסי כל טוב.

משם המשכנו בחזרה לבית של יער ושמרית לארוחת ערב נהדרת

בבוקר למחרת נסענו לבקר בסטנפורד, שהיא אוניברסיטה מאוד יפה עם קמפוס מאוד מושקע בין השאר יש בה גן פסלים של רודן במיטב במסורת המיוסרת, התרשמנו מאוד ובדרך חזרה למכונית הצלחנו לאבד את הדרך ולהסתובב במעגלים מסביב למגרש חניה. בסוף מצאנו, ויצאנו לדרך לעבר משרדי גוגל כדי לפגוש את יער לארוחת צהרים. אח... גוגל... כנראה שכל מה שמספרים על החברה הזאת נכון, במיוחד מבחינת תנאי העסקה של העובדים. יער הראה לנו את אזורי העבודה שלהם והמשרדים של הבוסים הגדולים וכל מיני פרויקטים קטנים שאנשים יוזמים שם בתור חלק מהמדיניות של החברה והשיא- השלד של הטי רקס בחצר הגדולה. אחר כך בחרנו אחת מ-5 מסעדות שנמצאות בבנין והלכנו לאכול צהרים

בערב בילינו עוד קצת בחברת יער ושמרית והיה לנו כיף מאוד.

בבוקר הבא קמנו והתארגנו לקראת הטיסה שלנו בחזרה לבוסטון, ארזנו הכל, ובדקנו שאין לנו משהו שאסור לעלות על המטוס בתיקים הקטנים, החבאנו את הסיגרים הקובנים שקנינו בקיי ווסט בתחילת הטיול עמוק בתוך המזוודה והוצאנו את המעילים החוצה כדי שנוכל להשתמש בהם כשננחת בבוסטון.

נפרדנו בעצב רב מיער ושמרית ומסאניויל היפה, ובדרך שמנו לב שעץ התפוחים בכניסה לבית שלהם מתחיל ללבלב.

בשדה בתעופה נפרדנו לשלום מהרכב שלנו שהתחיל בתול עם ריח של ניילונים ו-0 מייל בספידומטר בשדה התעופה של מיאמי וסיים אחרי נסיעה בדרכי עפר בלואיזיאנה, כמעט מפגש אינטימי מידי עם איילה בטקסס, חציה ללא הפסקות כמעט של ניו מקסיקו, מעבר בין שלושה אזורי אקלים שונים ביום אחד בקליפורניה ו-יותר מ-5000 מייל בשדה התעופה של סן פרנסיסקו. זה היה הטיול הכי ארוך ומרגש שעשינו בחיים ראינו המון דברים ועכשיו, כשאני כותבת חודשיים אחרי שחזרנו, הוא גם נראה כמו חלום רחוק, כאילו שלא באמת היינו שם. יש הרבה מקומות שנשמח לחזור אליהם ויש הרבה מקומות שאנחנו מצטערים שלא היה לנו יותר זמן לבלות בהם, אבל אנחנו יכולים להעיד שארצות הברית היא ארץ מעניינת מאוד עם הרבה שוני ממדינה למדינה.

תודה לכל מי שעקב אחרי הבלוג שלנו ובעיקר למי שלא התייאש וחזר לקרוא את הפוסט האחרון.