פלורידה למתחילים

ובכן, תרגום הבלוג יהיה בשיטת תרגום השבעים, או במילים אחרות, לא ממש נאמן למקור באנגלית.
נתחיל מהתחלה- יום שני בבוקר, הטיסה שלנו הייתה אמורה לצאת בשעה שש וחצי ולכן כיוונו שעון לארבע, בשעה עשרה לארבע, מצלצל הטלפון בדירה שלנו. מאחר והטלפון אצלנו לא ממש מצלצל הרבה פעמים לקח לנו כמה זמן להבין שמישהו (יניב) צריך להתעורר, לקום ולענות לטלפון. אחרי ה- "הלו" הראשון הייתה שתיקה מאוד מעיקה מצידו של הבחור ולאחר מכן הנחת השפורפרת וקריאה: "ביטלו לנו את הטיסה!" אני לא ממש יכולה לתאר עד כמה כאב היה מקופל בתוך הקריאה הזאת ולכן אני אתן לתמונה לדבר-

העולם שלנו ביום שני היה מכוסה בשלג, אכן מראה יפה כשנמצאים בדירה המחוממת בקומה השתיים עשרה, אבל קצת פחות ידידותי כשיורדים למטה ומנסים לרכב על האפנים לעבודה. המזוודות היו ארוזות, סיימנו את רוב האוכל בבית ביום הקודם ובאופן כללי האופציה של להשאר בבוסטון לא נורא קסמה לנו באותו יום. אחרי שעה בערך של לנסות למצוא טיסה נוספת ולהבין מה אנחנו עושים עם עצמנו, כיוונו שעון לשעה הקבועה והלכנו לישון.
הטיסה החילופית שהצלחנו למצוא הייתה ליום רביעי בבוקר באותה שעה, ואני חייבת להודות שעד שהמטוס לא המריא ואנחנו ראינו את בוסטון ונהר הצ'ארס הקפוא מתעוררים בזריחה לא ממש האמנתי שנצא אי פעם מתחומי ניו אינגלנד.

אבל, כמו שאומרים, לפעמים חלומות מתגשמים, יצאנו, טסנו ונחתנו בפלורידה. הידד! אחרי נסיעה ארוכה מידי בשטאל, רכבת ועוד רכבת והגענו למיאמי. אבל עוד בדרך התחלתי לראות מראות מוכרים כמו: צאלונים, פיקוסים, שפלרות ושאר צמחים מוכרים. בחיים לא חשבתי שאני אשמח כל כך לראות פלומריה.

הגענו למיאמי, מצאנו את סוכנות ההשכרה ובה שני אנשים חביבים שניסו בכל כוחם לעזור לנו להשכיר את הרכב ולצאת לדרך. אחרי שקיבלנו את המפתחות וחתמנו על הניירות יצאנו לדרך לכיוון קיי ווסט, הנקודה הדרומית ביותר בארצות הברית, עיירה ציורית בחלק הקאריבי של העולם שהתחילה כעיירת פיראטים חביבה וכיום היא מאכלסת בעיקר תיירים שזופים מידי. הנסיעה לשם הייתה מדהימה - כביש צר שעובר בין איים טרופיים. הגענו אחרי כמה שעות, מצאנו את הצימר שלנו ואחרי זה יצאנו לרחוב ומצאנו מקום נחמד עם אוכל מצויין שמוגש על המרפסת באויר הפתוח. איזה כיף!

ביום למחרת אחרי ארוחת הבוקר עם שאר התיירים ההונגריים, יצאנו להסתובב בקיי ווסט באור יום, ראינו בתים קולוניאליסטים מדהימים וטיפסנו על המגדלור הישן כדי לצפות בעיירה מלמעלה. בשעות הצהרים התחלנו בנסיעה בחזרה לכיוון האברגליידס- הפארק הלאומי ששומר על חלק גדול מהביצות של פלורידה. בפארק יש מספר שבילים שניתן ללכת בהם, אחנו בחרנו בשניים ולא ממש ציפינו לראות יותר מכמה ציפורים. אבל אחרי הליכה לא ממש רבה, שני אנשים הפנו את תשומת ליבנו לשני קרוקודילים ששוכבים במים במרחק. בהתחלה לא ממש האמנו, אבל צמצמנו את העיניים וראינו אותם שם, פשוט שוכבים ולא ממש מתכוונים לזוז לשום מקום. אחרי השניים האלה התחלנו לראות אותם בכל מקום, עד שהגענו למקום שבו כבר לא הצטרכנו לצמצם את העיניים יותר כי הם פשוט ישבו שם, ממש קרוב לשביל. זה היה מאוד מוזר בעיקר כי התחלנו לתהות אם הם פשוט מאוד עייפים או מקוררים או שאנחנו לא נראים כל כך טעימים.

היום שבא לאחר מכן היה חג המולד ולכן רוב הדברים היו סגורים ורוב האנשים היו עסוקים בעינינם, אבל החלטנו לנסוע למיאמי ביצ', ולטייל על הטיילת שמאוד מזכירה את תל אביב, המון מבני ארט דקו יפהפיים צבועים בצבעים טרופיים אנשים על אופניים ואחוזי לחות לא הגיוניים.
לאחר מכן אכלנו ארוחת צהרים בחלק הקובני של העיר שכללה בין השאר חתיכות יוקה מבושלות. כן, יוקה, הצמח הזה עם הקוצים שנהגו לשתול בשנות השמונים בגני משחקים ואנחנו בתור ילדים נהגנו להשתפד עליו להנאתנו. האמת שיוקה זה לא נורא טעים, אבל כל שאר האוכל היה מעולה, והמוזיקה הקובנית ברקע רק הוסיפה לאוירה.

מחר נעביר את רוב היום בנסיעה לטלהאסי, עיר שנמצאת בחלק הצפוני של פלורידה כשהכוונה היא להגיע לניו אורלינס מחרתיים.
רוב התמונות נמצאות בפליקר שלנו ואנחנו מבטיחים להעלות עוד בכל הזדמנות שבה יש לנו חיבור אינטרנט.
http://www.flickr.com/photos/fakoph/